<h1>תוספות רבינו פרץ — נדרים</h1>
<h2>דף ל.</h2>
[נדרים מ"ו ע"ב] הלכה כר' אליעזר בן יעקב, ודווק' כשאין בה דין חלוקה, אבל יש בה דין חלוקה לא סמכינ' אברירה, דאיפשר לתקן בחלוקה. וא"ת דהכא פסקינ' כר' אב"י דיש ברירה ובשילהי מסכ' יום טוב [ביצה ל"ט ע"א] פס' תלמודא כר' אושעי', דאמ' מדרבנן יש ברירה מדאוריית' אין ברירה, ורב נחמן נמי בפר' האיש מקדש [מ"ב ע"ב] גבי אחין שחלקו הוי טעמי' משום [אין] ברירה והלכה כרב נחמן בדיניה [כתובות י"ג ע"ב], וכן משמ' פר' המוכר הבית [ב"ב ס"ה ע"א]. ותי' ר"ת דהא דפסקינ' הכא כר' אב"י, לאו מטעמי', דאיהו משום בריר' מתיר ליכנס, כדאית' בפר' שור שנגח הפרה [ב"ק נ"א ע"א], אבל אנן פסקינ' כותי', משום דויתור מותר במודר הנאה, כדאית' פר' חזק' הבתים, ואע"ג דמשנת ר' אב"י קב ונקי [עירובין ס"ב ע"ב] היכ' דמוכח' מילת' לא סמכינ' אהאי כללא. ועוד מצאתי דדווק' בעניין קב ונקי (דברים) הלכה כמותו ולא יותר, (ול"ש) [ול"נ] וקצ' יש להביא ראייה מדהוצר' לפסוק כר' אב"י, ות"ל דמשנתו קב ונקי, אלא משום דפסי' כותי' ולא מטעמי', ולפי מה שמצאתי לא היה ראייה. ובתמור' פר' כל האסורין [ל' ע"א] גבי מחיר כלב דפרי' וניקו חד מינייהו להדי כלב ואינך נישתרו, והיינו מכח ברירה כדמוכח בפ"ק דבכורות [כ' ע"ב]. וי"ל דלמ"ד יש ברירה פרי' ואע"ג דאין הלכה כן, כה"ג אשכחנ' פ"ב דכתובות [ט"ז ע"א] דפרי' וניזיל אחר רוב נשים, אע"ג דקיימ' לן כשמואל דאמ' אין הולכין בממון אחר הרוב, כדא' המוכר פירות [ב"ב צ"ב ע"ב], ולפ' שי' ר"ת, אם שנים הדירו זה את זה להדיר מדריסת הרגל, אסורין ליכנס בחצר, דהא אין ברירה, ואם בסתם, או אם הדיר בעל החצר (את) [אדם] נוכרי מן השוק, מותר ליכנס בחצר, דויתור מותר במודר הנאה. ורבי' שמשון משאנץ כת' שילהי השולח משם ר"י, דהילכתא מדאוריית' יש ברירה, כדמוכח הכא, וכההיא דפר' בית כור [ב"ב ק"ז ע"א] דפסי' כרב דאמ' בטלה מחלוקת, והא דשילהי י"ט דפסי' כר' אושעי', לאו בכולי' מילת', אלא במאי דאמ' דבדרבנן יש ברירה, וה"ה בדאוריית' נמי יש ברירה, וההי' דהאיש מקדש י"ל לרב נחמן, דאדעת' דהכי פלוג דליהוו כלקוחות לעניין מחילה וביטול מקח. ולפי זה שותפין שנדרו זה מזה הנאה ואין בה דין חלוקה, או הדיר חבירו, אסורין ליכנס בחצר דויתור אסור במודר הנאה, וכמה סתמא משנה לעי' סברי הכי דויתור אסור. משיט' מהר"ף ומן האשירי. ועו' כת' האשירי בש' הר"ר שלמה הצרפתי, דהך ברירה, לא הוי כשאר ברירות דעלמ', דנימ' לבתר [ד]פליגי שזה חלק הראוי ליפול בגורל, כדאמ' [גיטין כ"ד ע"ב] גבי כת' גט לב' נשיו (אזה) [לאיזה] שארצה אגרש, דאע"ג שלא נתברר הדבר מעיקרו, כשגירש אמרינ' הוברר הדבר דלשם [זו] נכתב. וגם [שם כ"ה ע"א] גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה. וכן האחין שחלקו לקוחות, אבל הכא לא שיי' למימ' כן לאחר חלוקה, זוהי חלקו הראוי לו, [וכן דרך] שהרי מותר לילך בכל החצר, וכן (דרך) מותר ללכת [ל]חבירו, אבל הכא היינו טעמא דשרי ר' אליעזר כשאין בה דין חלוקה, משום דכיון דבעל כורחו של חבירו, קנוי לו לילך בכולו, אין בחבירו לאוסרו עליו, דהוי כאוסר חבירו על שלו, והיינו יש ברירה דקאמ', דכל צידי החצר שהולך רואין כאילו קנוי לו לבדו מקום דריסתו, דעל תנאי זה ניקנה לו החצר מתחילה, כיון (שאין) שאין חבירו יכול לכופו לחלוק, וברירה זו מעיקר' קנייה היא, דהוי כמאן דזכו בה להיות קנוייה לכל אחד בפני עצמו בשעה שתדרוך בו כף רגלו, וההיא דפר' שור שנגח דמי' לההי' שהבור קנוי לו כולו להשתמש בשעת תשמישו, אבל כשיש בה דין חלוקה אסור. אשירי.
